פסק-דין בתיק רע"א 4954-10-12

המחלוקת

1.         בשנת 2003 נפגע המבקש בתאונת דרכים. במסגרת תביעתו נגד המשיבה נתמנה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה (פרופ' ברונשטיין), שקבע נכות נוירולוגית בשיעור של 5%. נוסף על כך המליץ המומחה בפני בית המשפט למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בית המשפט קמא דחה המלצה זו כשהוא קובע, כי לא עלה בידי המבקש להצביע על ראשית ראיה המצדיקה מינוי שכזה, שכן תלונותיו באו כשבע שנים לאחר התאונה, ולכן ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הבעיות הנפשיות להן הוא טוען. מכאן בקשת הרשות לערער.

2.         בבקשתו טוען המבקש, כי עוד בשנת 2005 התלונן על בעיות, העשויות להצביע על נכות נפשית, כגון שהתלונן על טנטונים והפרעות שינה, על מתח נפשי והעדרה של שמחת חיים, חוסר ריכוז ושאר "בעיות נפשיות". נוסף על כך הוא נתמך בהמלצת הנוירולוג שמינה בית המשפט.

3.         המשיבה מתנגדת למינוי וטוענת, כי התלונות של המבקש לא ארעו כי אם שנתיים לאחר התאונה (2005), וגם על מהן לא ניתן לראות בעיות נפשיות, כי אם לכל היותר בעיות בהסתגלות, שאינן עולות כדי בעיה נפשית המצדיקה מינוי מומחה. לבד מתלונות אלה לא באו כל תלונות משך כל השנים שבאו אחר כך, לא כל שכן טיפול כלשהו שניתן למבקש בתחום הנפש. אשר להמלצת הנוירולוג טוענת המשיבה, כי זה חרג מסמכותו, שכן הוא לא נתבקש על ידי בית המשפט להמליץ על מינוי של מומחים נוספים.

דיון

4.         בחוות דעתו מתאר פרופ' ברונשטיין תלונות שהביע בפניו המבקש, כגון טנטון, הפרעות בשינה, כאבי ראש, סיוטים, חרדה, עצבנות יתר ועוד כיו"ב. הוא מוסיף עוד, כי "במהלך השנים היה במעקב רציף נוירולוגי, פסיכיאטרי, אורטופדי ומרפאת כאב.... היה בטיפול פסיכיאטרי עם מתן תרופות להרגעה ונוגדות דיכאון והוגדר כתסמונת בתר חבלתית (PTSD) וטופל בהתאם." הוא ממשיך ומציין, כי "תלונותיו היום הינן בעיקר בתחום ההתנהגותי-נפשי". לבסוף הוא ממליץ:

"לאור העובדה כי תלונותיו הינן רובן ככולן בתחום התנהגותי-נפשי הייתי ממליץ למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי שיחווה דעתו האם קיימת נכות בנידון אם בכלל."

5.         אין בידי לקבל את עמדת המשיבה, לפיה פרופ' ברונשטיין חרג מסמכותו בהמלצתו הנ"ל. המומחה פעל בתוך גבולות סמכותו, כמי שנתמנה על ידי בית המשפט על מנת לברר כדבעי את מצבו הרפואי של המבקש. דעתו של המומחה חשיבות רבה לה, גם אם אין היא בתחום המדויק בו הוא מתמחה. בעניין שלפנינו אנו מדברים, מכל מקום, בתחום שכן לנוירולוגיה, משמע פסיכיאטריה, ואך סביר היה כי המומחה הנוירולוג יתן את דעתו, גם אם לא נתבקש כך במפורש, לאפשרות כי יתמנה מומחה נוסף, שיסייע בקביעת הנכות הרפואית. עם זאת הנני מקבל, כי דבריו הינם המלצה, באשר "המילה האחרונה" נתונה לעולם לבית המשפט. אלא שהמלצה זו חשיבות רבה לה, שהרי המומחה מונה בידי בית המשפט, וככזה הוא מוחזק כנטול פניות.

6.         על רקע הדברים שבחוות הדעת, ונוכח התיעוד משנת 2005, שמצביע כי סמוך יחסית לתאונה התלונן המבקש מספר פעמים על בעיות העשויות להתקשר עם נכות נפשית, נראה בעיניי, כי המבקש הרים את הנטל והצביע על ראשית ראיה, המצדיקה מינוי של מומחה פסיכיאטרי. חשוב לראות בהקשר זה, כי משום אופיו של ההליך, משמע תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, דחיית בקשתו של המבקש משמעה מניעה מוחלטת של האפשרות להוכיח את נכותו הרפואית בתחום הנפשי.

7.         לא נעלמה מעיניי אמירתו של כב' השופט קמא, לפיה לא מתקיים קשר סיבתי בין תלונותיו של המבקש בפני רופאיו, לבין התאונה, מה גם שהתלונות הינן סובייקטיביות. ראשית, קביעה זו נסמכה על הנחה מוטעית, לפיה התלונות הראשונות של המבקש תועדו כשבע שנים לאחר התאונה. שנית, נראה בעיניי, כי קביעתו של בית המשפט קמא אינה נסמכת על ממצא רפואי. ראוי הוא, כי קביעה שכזו תיעשה בידי רופא בתחום הנפש, שיתן את דעתו לא רק למצבו הנפשי הנוכחי של המבקש, כי אם גם לשאלה, האם מצב נפשי זה נגרם כתוצאה מן התאונה.

8.         בטרם סיום אעיר, כי טענת המשיבה כאילו אין להיזקק למסמכי המל"ל שצורפו לבקשת הרשות לערער (והמצביעים על קושי בהסתגלות) כיוון שלא הונחו לפני בית המשפט קמא, אינה מעלה או מורידה, כיוון שמסקנותיי אינן נסמכות על מסמכי המל"ל, כי אם על חוות דעתו של הנוירולוג, ועל תיעוד רפואי שהציג המבקש לפני בית המשפט קמא. לא נעלמו מעיניי טענותיה של המשיבה, כאילו תלונותיו של המבקש היו כולן סובייקטיביות, ובבדיקות שנעשו למבקש במהלך השנים הביעו הרופאים את חששם, פן המבקש מעצים את בעיותיו, מתנהג באופן תיאטרלי וכד'. כל אלה ראוי להם כי ייבחנו בידי פסיכיאטר שימנה בית המשפט.

9.         בעלי הדין נחלקו עוד באשר לנשיאה בעלות הכנתה של חוות דעת פסיכיאטרית. הנני סבור, כי בשלב זה ראוי כי המבקש הוא שישא בעלות הכרוכה בהכנת חוות הדעת. מסקנתי זו מקורה במיעוטו של התיעוד הרפואי התומך בבקשה, ובהעדרם של ממצאים אובייקטיביים התומכים בתלונותיו הסובייקטיביות, גם אם ממצאים אלה עברו את הסף הדרוש על מנת להצדיק את מינויו מומחה רפואי.

10.        סוף דבר הנני מקבל את הבקשה, רואה בה כערעור שהוגש על פי הרשות, מבטל את החלטת בית המשפט קמא ומורה לו כי ימנה מומחה בתחום הנפש. בהכנת חוות הדעת ישא בשלב זה המבקש.

            המשיבה תשלם למבקש שכר טרחת עורכי דין בסך של 2,500 ש"ח ומע"מ.

ניתן היום,  י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: